נטו (אלאורי) תקשורת בע"מ נ' כפר השעשועים רשת חנויות צעצועים בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה שהגישו הנתבעות (להלן: "המבקשות") לחייב את התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה, בסף 60,000 ₪, להבטחת הוצאות המבקשות בגין התביעה שבכותרת.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים .

המבקשות, חברות פרטיות בעלות רשתות חנויות בזיכיון, התקשרו עם המשיבה, בהסכמי זכיינות לפיהן קיבלה המשיבה זיכיונות להפעלת שתי חנויות הנושאות את השם "כפר השעשועים" וחנות אחת הנושאת את השם "ששת".

המשיבה הגישה נגד המבקשות את התביעה שבכותרת, על סך מיליון ₪, בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהפרת הסכמי הזכיינות על ידי המבקשות.

המבקשות טוענות כי המשיבה חייבת למבקשת 1 סך של 2,212,203 ₪ (לא כולל פיצוי מוסכם על פי ההסכם), ולמבקשת 2 – סך של 273,422 ₪.

המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה למימוש שעבודים שניתנו לטובתן וכן החלו בהליכי הוצל"פ לביצוע שיקים שמסרה להן המשיבה.

לטענת המבקשות התביעה לא נועדה אלא להוות משקל נגד להליכים שהן פתחו בהן נגד המשיבה, וסיכוייה אינם טובים. כן טוענות המבקשות כי למשיבה אין יכולת כלכלית להבטיח את תשלום ההוצאות, אם וככל שיפסקו להן, ולפיכך יש לחייבה בהפקדת ערובה.

המשיבה טוענת כי יש לה די נכסים כדי לכסות כל תשלום הוצאות שהיא תחויב בו וכי סיכויי התביעה טובים. בנוסף, לטענתה, אין זה צודק לחייבה בהפקדת ערובה שכן המבקשות הן שגרמו למצבה הנוכחי. כן לטענתה סכום הערובה, ככל שיפסק, לא צריך לעלות על סך של 5,000 ₪.

דיון והכרעה .

על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") רשאי בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות נתבע.

לגבי חברה, כפי שהדבר בעניינינו, חל סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט – 1999 (להלן: "החוק") הקובע כי:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה... רשאי בית המשפט... לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה... בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף 353א לחוק קובע חזקה לפיה יש לחייב חברה בתשלום ערובה להבטחת הוצאות נתבע בתביעה שהגישה נגדו. החברה יכולה לסתור את החזקה בשני מקרים: האחד, אם הוכיחה כי יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, והשני, אם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות את החיוב בערובה.

המשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח את יכולתה לשלם את הוצאות המבקשות אם תידחה התביעה. התצהיר שהגישה בתמיכה לבקשה תומך בטענות התביעה אולם אין בו דבר המוכיח את יכולתה של המשיבה לשלם הוצאות, אם וככל שתחויב בהן.

המשיבה גם לא התייחסה לטענות המבקשות לפיהן היא לא הגישה התנגדות בבקשה שהן הגישו להוצל"פ, לביצוע שיקים בסך כולל של כ- 470,000 ש"ח, ולא לטענתן לפיה, עד כה, העלו העיקולים שהוטלו על המשיבה ומחזיקים, חרס, והמבקשות לא "תפסו" דבר. כן לא התייחסה לטענת המבקשות לפיה הכתובת שמסרה המשיבה אינה נכונה, וכי בכתובת שמסרה, רחוב הכישור 18, גן יבנה, ניהלה המשיבה חנות "כפר השעשועים", וכיום פועלת שם חברה אחרת.

טענות המבקשות דלעיל תומכות בטענותיהן בדבר סיכויי התביעה ובדבר אפשרות המשיבה לשלם להן הוצאות, ככל שייפסקו להן.

בשלב זה לא ניתן לקבוע את סיכויי התביעה, אולם ניתן לומר כי אין הם גבוהים במידה כזו שתצדיק, בשל כך בלבד, אי חיוב בהפקדת ערובה.

כאמור, הנטל להוכיח את יכולת התשלום או נסיבות שבהן מוצדק שלא לחייב חברה בהפקדת ערובה, מוטל על החברה התובעת. המשיבה לא עמדה בנטל זה.

לפיכך על המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשות.